השאלה אם להשקיע לטווח ארוך או לבחור באסטרטגיות קצרות יותר היא שאלה שכל המשקיעים נתקלים בה בשלב מסוים. על פניו, השקעה לטווח קצר קורצת יותר למשקיעים – אנחנו מעדיפים לפגוש את הרווחים שלנו בשלב מוקדם. בנוסף, סביב השקעות לטווח קצר יש גם הילה של "רווחים משמעותיים", מתוך אשליה שהשקעות לטווח קצר מניבות תשואות גבוהות יחסית.
מנגד, השקעה לטווח ארוך היא משהו שקל להבין אבל מאוד מאוד קשה ליישם. אנחנו, כבני אדם, לא ממש בנויים להיות פסיביים כל כך הרבה זמן.
כדי לבדוק את הנושא בצורה שיטתית, ולא להסתפק בתחושת בטן, בדקנו סקירה חשובה של בית ההשקעות המוכר – J.P. Morgan Asset Management. לחברה יש מאגר נתונים משמעותי, שעליו מבוסס הפרסום השנתי – Guide to the Markets. ברבעון הרביעי של 2025 פורסם מסמך נפרד בשם Principles for Successful Long-Term Investing, שמרכז שמונה עקרונות להשקעה לטווח ארוך, כל אחד מגובה בנתונים היסטוריים. במאמר זה נסקור את שמונת העקרונות כפי שהם מוצגים במקור, נציג את הנתונים המרכזיים מאחוריהם, ונבחן כל אחד מהם גם לאור מחקרים נוספים.
1. תכננו לחיות הרבה זמן
לפי טבלאות התמותה של Social Security Administration ומחשבון אריכות החיים של האקדמיה האמריקאית לאקטוארים, לבני זוג בגילי 65 כיום, יש סבירות של כ-71% שלפחות אחד מהם יגיע לגיל 85, 44% שיגיע לגיל 90, 17% שיגיע לגיל 95, ו-4% שיגיע לגיל 100. עבור נשים בריאות שאינן מעשנות, הסבירות להגיע לגיל 90 עולה עד ל-53%, ולגיל 95 עד ל-29%.
הנתונים האלה הם לא רק סטטיסטיקה – יש להם השלכה ישירה על קצב החיסכון הנדרש ועל שיעור המניות שכדאי להחזיק בתיק. מחקר של המרכז לאריכות ימים באוניברסיטת סטנפורד מצא שרוב האנשים מעריכים בחסר משמעותי כמה זמן צפוי להם לחיות, טעות שמובילה בפועל לתכנון פרישה חסר ולחיסכון בשיעור נמוך מהנדרש. שני המקורות מגיעים למסקנה דומה: תכנון פיננסי צריך להתבסס על אופק זמן ארוך משמעותית מהאינטואיציה שלנו. חשוב לזכור שגם עם הזמן, תוחלת החיים הולכת ועולה.
בתכנון ההשקעות לפנסיה יש כמובן הבדל בין תיק שמשלם לנו מתוך התשואה בלבד, לבין תיק שגם מקטין את הקרן לאט לאט על ידי משיכות קבועות. בכל מקרה, המחקרים מראים ששתי הגישות מחייבות אותנו לחשוב על יותר שנים ממה שנדמה לנו.
2. Cash Is King – אולי, לא תמיד
הביטוי "Cash Is King" מוכר בעולם ההשקעות. הרעיון הוא שכדאי לשמור על מזומן פנוי כדי לנצל הזדמנויות, למשל לקנות בזול כשהשוק יורד. זו אינטואיציה מפתה, אבל הנתונים מראים שהמחיר שלה בפועל גבוה בהרבה ממה שנדמה.
הדוח בוחן מה קורה בפועל למי שמחזיק מזומן במקום להיות מושקע בתיק מפוזר, על בסיס נתונים חודשיים מתגלגלים (Rolling Returns) בין 1995 ל-2024. בטווח של חודש בודד, התיק המשולב (אג״ח + מניות 60/40) עלה על מזומן ב-64% מהמקרים; כאשר האופק מתארך לשנה היחס עולה ל-80%, לחמש שנים ל-80%, לעשר שנים ל-91%, ולחמש עשרה שנה ל-100% מהמקרים הנבדקים.
אחוז הזמן שבו תשואת תיק 60/40 הייתה חיובית או עלתה על מזומן, לפי אופק השקעה מתגלגל, 1995–2024. מקור: J.P. Morgan Asset Management.
במילים אחרות: ככל שממתינים יותר זמן במזומן ל"הזדמנות הנכונה", כך גדל הסיכוי שבפועל הפסדנו תשואה שיכולנו לקבל אילו נשארנו מושקעים. הבעיה עם חיפוש הזדמנויות היא שקשה מאוד לזהות אותן בזמן אמת – ורוב הזמן, ה"הזדמנות" הטובה ביותר היא פשוט להיות בשוק כל הזמן, ולא לחכות בצד. מזומן הוא כלי חשוב לניהול סיכונים ולנזילות, אבל הנתונים לא תומכים בו כאסטרטגיה להשגת תשואה עודפת דרך תזמון.
3. ריבית דריבית עושה את ההבדל עם הזמן
הדוח ממחיש את השפעת האינפלציה על תיקים שונים באמצעות בדיקת כוח הקנייה של 10,000 דולר שהושקעו ב-1994 ונמדדו ב-2024, בניכוי אינפלציה: השקעה במניות גדולות הגיעה ל-79,189 דולר, במניות קטנות ל-81,867 דולר, באג"ח קונצרני ל-23,182 דולר, ובמזומן לירידה בכוח הקנייה ל-9,198 דולר בלבד – כלומר הפסד ריאלי לאחר שלושים שנה.
גידול (מותאם אינפלציה) של 10,000 דולר לפי סוג נכס, 1995–2024. מקור: J.P. Morgan Asset Management.
הממצא הזה עולה בקנה אחד עם מסקנתו המרכזית של פרופ' ג'רמי סיגל מבית הספר וורטון, בספרו Stocks for the Long Run – המבוסס על יותר מ-200 שנות נתונים: התשואה הריאלית הממוצעת של מניות אמריקאיות נעה בעקביות בין 6.6% ל-7% בשנה בכל תקופות המשנה שנבדקו, ללא קשר לסביבת האינפלציה. שני המקורות מגיעים למסקנה דומה מזוויות שונות: הכוח המרכזי מאחורי בניית הון ריאלי לטווח ארוך הוא זמן שהייה בשוק, לא תזמון הכניסה אליו.
4. הימנעו מהטיות רגשיות והיצמדות לתוכנית
כשהשוק נראה בטוח ורגוע, אנחנו נוטים להרגיש בנוח להשקיע – ודווקא אז, בממוצע, הרווחים הם נמוכים יחסית. וכשהשוק מרגיש מסוכן ומלחיץ, קורה בדיוק ההפך. הדוח של אוניברסיטת מישיגן בוחן את מדד אמון הצרכנים, אשר בודק בדיוק את ההתנהגות הזו, מאז 1971. בעשר הפעמים שבהן אמון הצרכנים הגיע לשיא, התשואה הממוצעת של מדד S&P 500 בשנה שאחרי הייתה רק 3.9%. אבל בתשע הפעמים שבהן האמון צנח לשפל, התשואה הממוצעת בשנה שאחרי הייתה 24.1%.
זה נשמע הפוך מהאינטואיציה, אבל התוצאות מדברות בעד עצמן: הרגעים שבהם אנחנו מרגישים הכי בטוחים הם לא פעם נקודות כניסה גרועות, ולהפך.
ואיך זה מתבטא בפועל? לפי דוח QAIB של DALBAR לשנת 2025, בשנת 2024 מדד S&P 500 עלה ב-25.02%, הדוח מצא שמשקיעים משכו כספים מקרנות מניות בכל אחד מרבעוני 2024 – ולא פעם ממש לפני שהשוק זינק.
ההסבר לתופעה הזו מגיע ממחקר מוקדם ומוכר בכלכלה התנהגותית, של בנרצי וטיילר, כשאנחנו בודקים את התיק שלנו לעיתים קרובות, כל ירידה מרגישה חזקה בהרבה מרווח מקביל באותו גודל. התוצאה היא שאנחנו מגיבים רגשית – מוכרים בפאניקה, או נשארים בחוץ מפחד, ובעצמנו פוגעים בתשואה שלנו.
5. תנודתיות היא חלק מעולם ההשקעות
"ירידה תוך-שנתית" היא הפער בין הנקודה הגבוהה לנקודה הנמוכה שהמדד מגיע אליהן באותה שנה קלנדרית. הדוח בוחן ירידות תוך-שנתיות כאלה במדד S&P 500 מ-1980 ואילך, ומוצא שהירידה התוך-שנתית הממוצעת עומדת על 14.1% ובכל זאת, השוק סגר את השנה בעלייה ב-34 מתוך 45 השנים שנבדקו, כ-76% מהזמן.
ירידות תוך-שנתיות מקסימליות מול תשואה שנתית קלנדרית בין השנים S&P 500) 1980–2024). מקור: J.P. Morgan Asset Management.
במילים אחרות, תנודתיות תוך-שנתית אינה סימן אזהרה בפני עצמה, היא המחיר השוטף שמשקיעים משלמים כדי לקבל את התשואה לטווח ארוך. המחקר הקלאסי של כהנמן וטברסקי על "תיאוריית הציפייה" מסביר טוב את התחושה: אנחנו חווים הפסד בעוצמה גדולה בהרבה מהעונג שמעניק רווח מקביל בגודלו, וזה מה שגורם לירידות רגילות (וסטטיסטית תקינות) להיראות כמו אסון שדורש פעולה מיידית.
6. זמן בשוק, לא תזמון השוק
אם בודקים תיק מניות, תיק אג"ח ותיק משולב בין השנים 1950 ל-2024, התמונה תנודתית מאוד.
בשנה בודדת, מניות יכולות לנוע בין ירידה של 37% לעלייה של 52%. אבל אם בודקים כל תקופה אפשרית של חמש שנים רצופות באותן שנים (למשל 1960-1964, 1961-1965, וכן הלאה), תיק משולב של 60% מניות ו-40% אג"ח לא רשם אף פעם תשואה שלילית באף אחת מהתקופות האלה, על פני שבעים שנה. המסקנה היא שככל שנשארים בשוק לתקופה ארוכה יותר, כך התוצאה נהיית עקבית ופחות תלויה בתזמון הכניסה.
התשואה השנתית הממוצעת על פני התקופה עמדה על 11.6% במניות, 5.2% באג"ח, ו-9.4% בתיק המשולב.
הנתון הזה מתכתב היטב עם מחקר מבוסס-סימולציה של Charles Schwab על תזמון שוק (מחקר עליו כתבנו סקירה נפרדת). המחקר עוקב אחר חמש דמויות היפותטיות שהשקיעו 2,000 דולר בתחילת כל שנה בין 2005 ל-2024,
"פיטר המושלם" – משקיע שנכנס לשוק בכל שנה בדיוק בשפל השנתי
"אשלי" – משקיעה שנכנסת ביום המסחר הראשון של השנה מבלי לנסות לתזמן
"מתיו" – משקיע שפיזר את ההשקעה שווה בשווה על פני 12 חודשים
"רוזי הגרועה" – משקיעה שנכנסה בכל שנה בדיוק בשיא השנתי
ו"לארי" – משקיע שנשאר במזומן ולא נכנס לשוק כלל.
בסיום התקופה, פיטר המושלם הגיע ל-186,077$, אשלי ל-170,555$, מתיו ל-166,591$, ורוזי הגרועה, זו שתזמנה הכי גרוע שאפשר, עדיין הגיעה ל-151,343$.
לארי, שנשאר מחוץ לשוק, הגיע ל-47,357$ בלבד.
כך שהפער בין תזמון מושלם לתזמון גרוע היה כ-34,700$, והפער בין השארות בשוק (בכל תזמון, כולל הגרוע ביותר) לבין היעדרות ממנו היה גדול ממנו בכמעט פי שלושה.
7. השקעה יעילה משתלמת
לא רק נכסי ההשקעה קובעים את התוצאה הסופית אלא, גם צורת ההשקעה משפיע עליה, ובמיוחד כשמדובר במיסים. קרנות ETF וקרנות נאמנות מתנהלות אחרת מאחורי הקלעים, וזה יכול להשפיע על גובה המס שמשקיעים משלמים בכל שנה – גם אם הם לא מכרו אף יחידה בעצמם.
הסיבה היא כי חלק מהקרנות "נאלצות" לחלק רווחי הון לבעלי היחידות שלהן מדי שנה, גם כשהמשקיעים לא ביקשו למכור כלום. חלוקה כזו נחשבת אירוע מס ומחייבת תשלום – הפתעה לא נעימה שיכולה להגיע גם בשנה שבה תיק ההשקעות בסך הכל ירד בערכו.
אחוז ממוצע של רווחי הון מתוך שווי הקרן (2014–2024) ואחוז הקרנות שחילקו רווחי הון בפועל (2021–2024), לפי סוג קרן. מקור: J.P. Morgan Asset Management.
ב-2024, רק 1.7% מקרנות ה-ETF הפאסיביות בארה"ב (32 מתוך 1,898 קרנות) חילקו רווחי הון לבעלי היחידות. בקרנות ה-ETF האקטיביות השיעור עלה ל-8.7%, בקרנות הנאמנות הפאסיביות ל-33.7%, ובקרנות הנאמנות האקטיביות ל-39.2% – כלומר, קרן נאמנות אקטיבית טיפוסית הייתה הרבה יותר צפויה לחלק רווחי הון לבעליה מקרן ETF פאסיבית טיפוסית, באותה שנה בדיוק.הנתונים חוזרים על עצמם בכל אחת מהשנים 2021-2023 – קרנות ה-ETF, ובמיוחד הפאסיביות מבניהן, מחלקות רווחי הון בתדירות נמוכה בהרבה מקרנות הנאמנות, שנה אחר שנה.
ההבדל המבני נובע ממנגנון שנקרא יצירה/פדיון (Creation/Redemption), שמאפיין קרנות ETF: כשמשקיעים גדולים רוצים לפדות יחידות מהקרן, ה-ETF יכול להעביר להם ניירות ערך במקום למכור אותם בשוק ולשלם עליהם מס. כך הקרן נמנעת ממימוש רווחי הון בפועל, גם כשהיא משנה את ההרכב שלה, וחוסכת את אירוע המס שמייצר את החלוקה. קרנות נאמנות, לעומת זאת, נאלצות למכור נכסים בפועל כדי לעמוד בפדיונות של משקיעים – ולכן צוברות, ומחלקות, רווחי הון בתדירות גבוהה יותר.
המסקנה המעשית היא שמעבר לעלויות הניהול (שגם בהן ל-ETF-ים יתרון ברוב המקרים), שווה לבדוק את היסטוריית חלוקות רווחי ההון של קרן לפני שבוחרים בה, בייחוד בחשבונות שאינם פטורי-מס.
פסמנו סקירה נפרדת על המחקר, מוזמנים לקרוא.
8. פיזור סיכונים עובד
על פני 15 השנים בין 2010 ל-2024 – תקופה שכללה מגפה עולמית, שני משברי שוק גדולים ומספר עימותים גיאופוליטיים, הנכס עם הביצועים הגרועים ביותר בממוצע היה המזומן, בעוד שתיק מפוזר בין מניות, אג"ח ונכסים לא-מתואמים אחרים הניב תשואה שנתית ממוצעת של כ-7%. הדוח מציג טבלת דירוג שנתית של סוגי הנכסים, שממחישה כיצד סוג הנכס המוביל מתחלף כל שנה, כאשר קטגוריית "הקצאת נכסים" (המשקללת מספר סוגי נכסים) נשארת בעקביות במקום טוב באמצע.
מחקר משמעותי שפורסם ב-Financial Analysts Journal, כתב העת המקצועי של CFA Institute, בשם When Diversification Fails, מאת סבסטיאן פאג' ורוברט פנריאלו, מציג סייג חשוב לעקרון הזה: בבדיקת נתונים חודשיים בין ינואר 1970 ליוני 2017, הקורלציה בין מניות אמריקאיות למניות שאינן אמריקאיות התנהגה באופן א-סימטרי בצורה קיצונית. בחודשים שבהם מניות ארה"ב רשמו את עליותיהן החדות ביותר, הקורלציה עם מניות זרות ירדה עד ל-17%-, אך בחודשים שבהם מניות ארה"ב רשמו את הירידות החדות ביותר, הקורלציה קפצה ל-87%+. כלומר, פיזור גלובלי הפחית סיכון בעליות, אך כמעט נעלם בדיוק ברגעים שבהם המשקיעים הזדקקו לו ביותר.
המסקנה אינה סתירה, אלא הבחנה בין משכי זמן ההשקעה. על פני עשור ומעלה, פיזור בין סוגי נכסים מייצר תשואה מותאמת-סיכון עדיפה, כפי שמראים נתוני J.P. Morgan. אך בזמן משברים חדים וקצרים, כאשר הקורלציות בין נכסי סיכון שונים עולות בבת אחת, ההגנה שמעניק פיזור "רגיל" מתכווצת בדיוק בנקודה הקריטית ביותר. חשוב מאוד להתאים את התיק גם למקרי קיצון בכלכלה ובשוק, ולא להסתפק בהנחה שפיזור "יעבוד תמיד".
לסיכום,
רוב שמונת העקרונות שמציג המחקר של J.P. Morgan – תכנון לאופק ארוך, המחיר של החזקת מזומן עודף בלי לנצל הזדמנויות בזמן, כוחה של ריבית דריבית, הימנעות מתזמון שוק, קבלת תנודתיות כחלק מהמשחק, להישאר בתוך ההשקעה, ותשומת לב לעלויות ולמיסוי – מקבלים חיזוק עקבי ממחקרים עצמאיים בתחומי הכלכלה ההתנהגותית, מסטטיסטיקת שווקים ארוכת טווח, ומניתוח קרנות. מקורות שונים שמגיעים למסקנה דומה.
העיקרון שדורש סייג משמעותי יותר הוא פיזור סיכונים: הוא מספק הגנה מוצקה בטווח ארוך, אך נחלש באופן שיטתי בדיוק בזמן משברים חדים, כאשר ההגנה הזו הכי נדרשת. אין בכך סתירה לעיקרון עצמו, אלא תזכורת שגם עקרונות מבוססי נתונים דורשים הבנה של התנאים שבהם הם תקפים.
גילוי נאות: התכנים המועברים במאמר זה, לרבות נתונים, תרשימים ודוגמאות מהשווקים הפיננסיים, מובאים למטרות לימוד, העשרה והרחבת אופקים בלבד. הכותב אינו יועץ השקעות ואינו מנהל תיקים מורשה. האמור במאמר זה אינו מהווה בשום צורה ואופן ייעוץ השקעות, שיווק השקעות, המלצה, או תחליף לייעוץ מקצועי המותאם לנתוניו וצרכיו האישיים של כל אדם. ההשקעה או המסחר בניירות ערך כרוכים בסיכונים, ותשואות עבר אינן מבטיחות תשואות עתיד. כל החלטה שתתקבל על סמך החומר המוצג כאן הינה באחריותו הבלעדית והמלאה של הקורא בלבד.